למנוע נזק בלתי הפיך למזכרות

הכל על דיגיטציה – איך להפוך כל מזכרת פיזית לקובץ שאפשר לשמור בכמה מקומות במקביל.

שתי פעולות הנוגעות למזכרות ישנות וחדשות, ומכל הסוגים: לשמור ולשמר. לשמור עליהן – לדאוג שלא יינזקו, להשגיח שלא יאבדו, לעשות כל מה שצריך כדי שלא יחמיר מצבם; לשמֵר אותן – להשקיע מחשבה, מאמץ – ולעתים גם כסף – כדי לשמר את ערכן המקורי שנים ארוכות. 

שמירה היא מענה מספיק דיו להתלבטות המתעוררת בשעת ניקיונות הפסח או בעת מעבר דירה. אבל מי שחושב קדימה על הדורות הבאים – לא כדאי שיסתפק רק בשמירה על הקיים, עליו לשמר. אמנם שימור דורש עבודה – לסרוק תמונות, להקליד מסמכים, להמיר קבצים, ולעתים גם להישאב לפרויקט שלם – אבל בפרספקטיבה של כמה דורות, ההשקעה משתלמת ללא ספק.

בקורס ארכיונאות (כן, יש קורס כזה…) למדתי כלל חשוב בתורת השימור: כל עוד אין לנו מידע לגבי אורך חייו של אמצעי אחסון, מומלץ להמיר את האובייקט שרוצים לשמר לפורמט הדיגיטלי המתקדם ביותר. 

כבר ידוע שבתנאים מסוימים נייר מחזיק מעמד מאות־שנים. הדבר הוכח מדעית, על בסיס נתונים רחב מאוד בן מאות־שנים. 

עור נשמר זמן רב יותר מאשר נייר. מסמכים וספרים שנכתבו על קלף הם הוכחה לכך. 

סרטי צילום נשמרים עשרות־שנים, אפילו למעלה ממאה שנים. גם ההיגד הזה נבדק והוכח. 

אבל דיסקים וקבצי מחשב – מי יודע כמה שנים יישמרו? עדיין אין מספיק שנות־קיום לפיתוחים האלה כדי לבחון כמה זמן יחזיקו מעמד. ובינתיים העולם מתקדם, ממדיה אחת למדיה אחרת, משוכללת יותר.

 

 

דיגיטציה – מונח שחייבים להכיר 

המילה דיגיטציה מקורה במילה 'דיגיטל' ופירושה הפשטני ביותר הוא הפיכת אובייקט לקובץ שאפשר לשמור במחשב. והסבר מקצועי יותר הוא שדיגיטציה היא תהליך המרה של אות אנלוגי ('פיזיקלי' ורציף) לאות דיגיטלי (ספרתי ובדיד). סיבית (ביט) היא ספרה בינארית – 0 (אפס) או 1 (אחת). זאת יחידת הנתונים הקטנה ביותר שבה משתמש המחשב. הדיגיטציה מאפשרת לייצג מידע בדפוסים שונים של סיביות. 

דוגמאות לשימוש בתהליך הדיגיטציה: המרת תמונה, קול, מסמך או אות חשמלי כלשהו לפורמט דיגיטלי (כגון mp3, DVD ואחרים); צילום נוף ושימורו בייצוג (סִפְרתי) כקובץ תמונה; הקלטת קול ושמירתו בקובצי אודיו; המרה של ייצוג אות קולי, השמור על אמצעי לאחסון נתונים כדוגמת סרט מגנטי, לייצוג דיגיטלי (ספרתי) ממוחשב ועוד.

לקבצים דיגיטליים יתרונות רבים: 

הם לא תופסים מקום פיזי; אפשר לשכפלם בקלות וללא הגבלה (וגם לשלוח לנמענים); אפשר לתת להם שם ולשנותם אם צריך. בשם הקובץ אפשר לאפיין את מהות הקובץ ולהוסיף מִספור – תאריך או מספר סידורי – כדי שיהיה ניתן לאתרו בקלות. את הקובץ הדיגיטלי אפשר לשמור במדיות שונות: בהחסן נייד (דיסק־און־קי); צרוב על גבי תקליטור (דיסק CD) או על גבי DVD; ברשת האינטרנט (בכונן דרייב, ביו־טיוב, או אפילו בענן). שמירה כזו מאפשרת נגישות לקובץ לכל אדם שהעברנו לו מידע ורשות לכך, ומכל מקום בעולם. אליה וקוץ בה – הזמינות והנגישות של הקבצים הדיגיטליים במרחבי הרשת, למרות פרטיותם, יוצאות משליטתנו ואיננו יודעים לאן ולידי מי עלולים הם להגיע.

 

תקליטורים וקבצים דיגיטליים

זוכרים את הדיסקטים (עדיין לא דיסקים) שהכנסנו לכונן A במחשב? כמו שהם נעלמו, בקרוב ייעלמו מן העולם גם המחשבים שיש בהם כונן DVD . היום ברוב המחשבים הניידים כבר אין כלל כונן לתקליטורים (לדיסקים). תקליטור DVD הוא אמנם נוח ויעיל, אך יכול להינזק בקלות: נפילה, שריטה, שחיקה מרוב שימוש, הפרעה מגנטית. הנזק לתקליטור עלול להיות כה רב עד שלא יתאפשר לשחזר את החומר הצרוב בו. לכן מומלץ להכין עותק לכל תקליטור בעזרת צורב DVD ותוכנת צריבה פשוטה להעתקת DVD. את העותק יש לשמור במקום בטוח ומוגן. במקרה הצורך, אם ייפגע או יישחק התקליטור הראשון – יהיה אפשר להכין עותק נוסף לצפייה מעותק הגיבוי. לחלופין ניתן להעתיק למחשב את כל הקבצים הצרובים בתקליטור ולהכין לו גיבוי דיגיטלי.

האמור לעיל נכון לגבי כל הקבצים מסוג תמונה (כולל דף שנסרק – גם הוא הופך להיות קובץ תמונה), שֵׁמע ווידיאו. 

עלינו להשתדל להפוך לקובץ דיגיטלי כל צילום וידיאו שיש ברשותנו. בדרך כלל נעזרים לשם כך בעורכי וידיאו מקצועיים.

עם הקבצים הדיגיטליים ננהג לפי כללי הדיגיטציה: 

– נשמור בכונן דיגיטלי במחשב או בענן, כגון אלה 
  שמספק 'גוּגל':

– ניתן לכל קובץ שם ברור ומובן הכולל גם תאריך; 

– נייצר גיבוי לכל קובץ באמצעות העתקה
  לכונן אחר שיישמר במקום אחר, כדוגמת הֶחְסֵן נייד (דיסק־או־קי).

הסבר:
שם הקובץ – כדאי לתת שם שיתאר בתמציתיות את המסמך הסרוק. אמנם מומלץ לא לתת שם ארוך לקובץ, אך בקובץ מכתבים לתיאור כדאי להוסיף את תאריך כתיבת המכתב. דוגמה: 'מכתב משושי לאִמה 5.12.41 א'; והמשכו בקובץ אחר: 'מכתב משושי לאִמה 5.12.41 ב'; וכן הלאה. את הקבצים השונים מומלץ לשמור במחשב בתיקיות ששמן ברור. דוגמה: בתיקייה 'חליפת המכתבים בין שושי לאִמה 1941' נשים את הקבצים 'מכתב משושי…א' ו'מכתב משושי…ב'. 

וכמובן, לא כדאי לוותר על הגיבוי – להכין קובץ גיבוי לכל קובץ. בעת שאנו מגבים תיקיית קבצים (מעתיקים את התיקייה מהמחשב להחסן נייד או לכונן חיצוני למחשב שלנו או למחשב אחר) מומלץ להוסיף לשם התיקייה את תאריך הגיבוי (כך נדע מתי היה הגיבוי האחרון). אין חוקים ברורים או תשובות ברורות לשאלה: באיזו תכיפות לגבות? אנחנו ב'אולפני אתרוג' לא משאירים קובץ ללא גיבוי אף לא לרגע. מיד כשמכניסים למחשב את קבצי המקור של הצילומים, אנחנו מעתיקים אותם גם לכונן חיצוני. המחשב יודע לשמור על התאריך שנוצר הקובץ ועל התאריך שנוצרה תיקיית הגיבוי. 

עוד המלצה בנוגע להעתקת קבצים: כשרוצים לגזור קובץ מתיקייה ולהעבירו לתיקייה אחרת, כדאי קודם להעתיק COPY ורק אחר כך לגזור CUT מתיקיית המקור.

 

איך הופכים תמונות לקבצים?

חשבו על התמונה המשפחתית הידועה והמוכרת: כל האחים מצולמים עם הורים. תמונה מרגשת שהייתה תלויה בבית ההורים שבו גדלו כולם יחד. בזמנים עברו פיתחו רק עותק אחד של התמונה. לעתים קרובות זאת הייתה התמונה היחידה שצולמו בה יחדיו כל בני המשפחה. אחרי פטירת ההורים נשאלה השאלה, שהפכה לעתים למריבה בוערת בין האחים, מי מהאחים ייקח את התמונה אל ביתו ויִשְׁמְרֶהָ למזכרת? 

כיום, באמצעות סריקת התמונה והפיכתה לקובץ דיגיטלי (הסבר – להלן) יכול כל אחד מהאחים לקבל עותק מהתמונה ולעשות בה ככל העולה על רוחו: להדפיס אותה בהגדלה ולתלות בביתו; להכין ממנה מחזיק מפתחות לכל המשפחה; להשתמש בה לעיצוב השער בעבודת השורשים של בנו או באילן היוחסין, ועוד כהנה וכהנה שימושים. עדיין נותרה בעינה השאלה הנכבדה: מי יקבל את העותק המקורי? על כך אפשר לדון, אך חלק מהעוקץ ניטל מהוויכוח – בעזרת סריקה פשוטה יכול כל אחד מבני המשפחה לשוב ולראות את הרגע של יחד־משפחתי שהונצח שנים רבות קודם לכן. סורק הוא אמצעי קלט אופטי. סריקה של טקסט בעזרת סורק תיצור מהטקסט קובץ תמונה. את קובץ התמונה אפשר לאחסן במחשב ולצפות בו – – – ואיך פועל סורק?

סורק הוא קופסת פלסטיק מרובעת ובה חלון זכוכית שמעליו מכסה. מתחת לזכוכית נמצא ראש הסורק הנע קדימה ואחורה על מסילה. צמוד לראש הסריקה מותקנת נורה הפולטת אור לבן והיא נעה יחד עם ראש הסריקה. ראש הסריקה ממיר את קרני האור לאות חשמלי המועבר למחשב דרך כבל המחבר בין הסורק לבין המחשב. בסורקים חדישים משתמשים בכבל USB.

כיום יש סורק כמעט בכל בית, לעתים קרובות במכשיר משולב עם מדפסת.

 

אני לא מבטלת את חוויית הדפדוף באלבומי התמונות הישנים. אני גם לא מבטלת את חוויית הצפייה המשותפת בשקופיות בחדר חשוך. אני מציעה להוסיף להן את חוויית הצפייה העתידית בתמונות כקבצים במחשב או משולבות בסרט. 

דמיינו אישה שהתייתמה מאִמה בגיל צעיר ומאז היא נושאת בארנקה את תמונת האם, תמונה בגודל קופסת גפרורים. זאת המזכרת היחידה שנשארה לה מאמה. 

ביום הולדתה השישים ראתה בפעם הראשונה בחייה את דיוקנה של אמה בגודל טבעי. אז הוקרן בפניה, בהפתעה מוחלטת, סרט שורשים שהפקנו לבקשת בני משפחתה. אין די מילים לתאר את ההתרגשות הרבה שאחזה בה. ומה בסך־הכול עשינו? סרקנו את התמונה הקטנה והגדלנו ככל שיכלנו. ההקרנה על־גבי מסך שגודלו פי־עשר מזה של המחשב הביתי הציגה את פני אמה בגודלם האמתי, אחד לאחד.

התרגשות דומה חוויתי עם גב' אסתר שיינברגר, שכנתי מהיישוב. היא ביקשה עזרה בפיתוח תמונת פילם בגודל לא סטנדרטי שהיה ברשותה. בתמונה: היא אם צעירה האוחזת את בנה בכורה, אז תינוק, והיום כבן 70. 

ועוד הגדלתי לעשות: סרקתי את הפילם ברזולוציה גבוהה במיוחד, והתמונה גדלה לקנה מידה 1:1 – כלומר, לגודל טבעי של אדם. גב' שיינברגר התרגשה מאוד! היא פתחה את סגור לבה והסבירה לי למה התמונה גורמת לה להתרגשות כזאת… 

גב' שיינברגר היא ניצולת שואה. קשה לתאר את תחושת החירות והאושר שחוותה כאם החובקת בן בזרועותיה. לכבוד התמונה השיגה בד וממנו תפרה את השמלה שלבשה בעת הצילום, ורקמה לתפארה על בגד התינוק. היא זכרה לפרטי פרטים היכן ישבה בעת הצילום והיכן היה בעלה בזמן ההוא! 

 

מבחינת סריקה, דין אחד לשקופיות ולפילם של תמונות. לא סורקים אותם בסורק תמונות ומסמכים רגיל, כזה שמשולב כמעט בכל מדפסת ביתית. נחוץ עבורם סורק מיוחד! 

פורמט השקופיות והפילם שומר על איכות הצילום ועל צבעיו הברורים גם לאחר סריקה.

כדי לסרוק שקופיות או פילם צריך להטיל אור משני הצדדים. אם מאירים רק צד אחד תתקבל תמונה שחורה. לצורך סריקת פילם של תמונות או של שקופיות מומלץ לפנות לאנשי מקצוע שיש ברשותם סורק מתאים, אלא אם יש לכם כמות גדולה לסריקה. אז ישתלם לכם להשקיע ברכישת סורק מיוחד. 

כדאי לזכור: אחרי הסריקה מצפה עבודה רבה. קובץ התמונה זקוק פעמים רבות לעיבוד – שיפור הצבע ותהליך טִיּוּב.

בהקשר הזה חשוב להבהיר: אי־אפשר לשפר תמונה מטושטשת, או כזאת שהרזולוציה שלה מלכתחילה הייתה נמוכה (מעט פיקסלים לאינץ' מרובע). הסריקה תשמר את האיכות הקיימת של התמונה, אך לא תפיק ממנה תכונות שלא היו בה מלכתחילה.

 

כל האמור לעיל לגבי סריקת תמונות נכון גם לגבי סריקת מסמכים – תעודות ומכתבים, אלא שבסריקת תמונות יש לשים לב לאיכות הסריקה. 

איכות הסריקה מתבטאת ברזולוציית התמונה המתקבלת. כלומר, במספר הפיקסלים שבתמונה. מקובל לתאר את צפיפות הפיקסלים כשני מספרים שלמים, כשהראשון הוא מספר הטורים (גובה) והשני מספר השורות (רוחב). דוגמה: 640480X. 

דרך אחרת לבטא רזולוציה היא ציון מספר הפיקסלים ליחידת שטח, כמו למשל  dots per inch(DPI). לא אלאה אתכם בכל הפרטים הטכניים. חשוב לוודא שהסורק מוגדר לפחות ב-300DPI. כך התמונה תהיה ברורה דיה גם לצורך שימוש בסרט, כאשר תוקרן על־גבי מסך גדול.

לעתים קרובות יש כיתוב מעניין מאחורי התמונה: תאריך, מקום צילום התמונה ואפילו שמות המצולמים. היו שהגדילו לעשות ורשמו שמות ומיקום: מי עומד בצד ימין, מי יושב בצד שמאל, וכולי. 

אי־אפשר לסרוק בו־זמנית את שני צדי התמונה. כאשר יש ברצוני לשמר את שני הצדדים של יותר מתמונה אחת, אני ממקמת את התמונות על גבי הסורק במיקום בסדר כלשהו המספר סיפור ויוצר עניין. לאחר סריקת צד אחד, אני הופכת אותן תוך שמירה על אותו המיקום ובאותו הסדר, וסורקת את הצד האחר. כך יהיה קל לשייך לכל תמונה את החלק האחורי שלה. מומלץ לתת מיד שם לקבצים. לדוגמה: שם הקובץ הראשון – 'התמונות מהמלחמה – צד א'; שם הקובץ השני – 'התמונות מהמלחמה – צד ב'. 

אם יש סבלנות רבה ורצון עז, אפשר ליצור קובץ נפרד לכל תמונה וכמובן לתת לקובץ שם. אך גם אם אתם חסרי סבלנות, גם הסריקה של עמודים שלמים באלבום תהיה שירות מצוין למען הדורות הבאים.

סריקת אלבום הדבקה

אלבום הדבקה שיש לדפיו כיסוי פלסטיק שקוף, לא לסרוק אותו עם הכיסוי. לפני הסריקה יש להסיר את כיסוי הפלסטיק כדי למנוע עיוותים בתמונה הנסרקת בשל שבירת קרני האור דרך הפלסטיק.

סריקת אלבום כיסים

אלבום כיסים – לא כדאי לסרוק כמו שהוא. יש להוציא את התמונות מהכיסים, ואז לסרוק אותן.

 

המלצה בסריקת תמונות

המלצה אחרונה בנושא סריקת תמונות: כתבו על פתקות תיאור לתמונות, הניחו את הפִּתְקוֹת ליד התמונות, וסרקו כל תמונה עם פתקת התיאור.

 

כריכות, מעטפות ושוליים גם לסרוק?

כשסורקים צד אחד של נייר או תמונה יש לשים לב גם לצד האחר. על איזה נייר הדפיסו? על איזה דף כתבו? האם השתמשו במחברת ישנה? סבי איתמר־יוסף בנעט נהג להדביק תמונות וגזירי עיתונים על־גבי ספרי חשבונות ויומנים ישנים. הרבה מידע היה טמון בספרי החשבונות וביומנים האלה! כן, מידע חשוב מקבלים גם מהחלקים הטפלים־לכאורה. 

חותמות דואר ובולים הם מקור נפלא למידע על התקופה שבה נשלח מכתב. מאיזה בית־דואר יצא? האם דבר הדואר מצוי ברשות השולח או הנמען? לאן הגיע, אם בכלל? – – – גלויות שנשלחו לאירופה בתקופת השואה חזרו לשולחיהם ועליהם חתימה מצמררת: "הנמען לא נמצא". בולים הנציחו מאורעות חשובים שקרו בשנה שהונפקו. כך גם שטרות כסף שהנציחו דמויות מפתח, ומנציחים עד היום.

יומן

יומן אישי מומלץ לסרוק בסורק מסוג 'בוק' המיועד לסריקת ספרים, אלבומים גדולים ומחברות. היתרון בסורק כזה – לוח הסריקה מגיע עד קצה המכשיר וניתן לסרוק עמוד אחד של ספר פתוח בלי לאבד את המידע הנמצא בחיבור של שני העמודים. 

כדאי שהאיכות תהיה לפחות ברזולוציה DPI 300. 

 

מה עושים עם הסרטות ביתיות?

המדיה האנלוגית – כל התיעוד שאינו ממוחשב – סובלת מאורך חיים מוגבל ומרגישות לתנאים סביבתיים כמו חום, קרינת שמש, שדות מגנטיים ואבק. 

כל מדיה אנלוגית דוהה עם הזמן, נשחקת, נשרטת ומאבדת מאיכותה. לעומתה, המדיה הדיגיטלית – קובץ מחשב או תקליטור – רגישה הרבה פחות. 

הצורך לשמר את זיכרונות העבר נעשה דחוף יותר ככל שהזמן עובר. ולכן הדרך הנוחה והיעילה לשמר את סרטי הווידיאו הישנים היא להמירם לפורמט דיגיטלי.

ההבדל בין וידיאו אנלוגי לווידיאו דיגיטלי דומה מאוד להבדל בין –מצלמה אנלוגית למצלמה דיגיטלית. המצלמה ה'רגילה' יוצרת תמונה מוחשית על־גבי מדיה אנלוגית – פילם נגטיב, שקופית וכדומה. כדי להעביר את התמונה אל המחשב, יש להשתמש בסורק. 

מצלמת הווידיאו האנלוגית יוצרת את הסרט על־גבי קלטות הווידיאו או סרטי הפילם. כדי לערוך את הסרטים באמצעות מחשב, יש להמירם למדיה דיגיטלית באמצעות ציוד מתאים המבצע תהליך 'לכידה'. ציוד כזה יוצר רצף של תמונות קטנות שגודלן זהה ונגינתם ברצף יוצרת את קטע הווידאו. 

הפעולה הזו נקראת 'המרת וידיאו לקובץ דיגיטלי'. מכאן סלולה הדרך אל תוכנת עריכה במחשב ביתי. יש אפשרויות רבות ללכידת וידיאו – – – נשאיר אותן לעורכים המקצועיים. 

 

אם הייתה ברשותכם מצלמת וידיאו MINI-DV ייתכן שלא תצטרכו כלל ממיר ותחסכו כסף רב. לרוב המצלמות האלה היה חיבור דיגיטלי שאִפשר להעביר את הצילומים למחשב ישירות מהמצלמה.

היום מצלמים צילומים דיגיטליים על־גבי כרטיסי זיכרון ואין צורך בהמרה מפני שהמצלמה עצמה מייצרת קבצים. 

כל האמור לעיל מתייחס לצילומי וידיאו מהדור הקודם. ועד כמה שהדבר נשמע מוזר – חמש שנים נחשבות לדור.

 

פילם של סרט

לעתים הסרטים שבידינו צולמו בעידן שקדם למצלמת הווידיאו. 

סרטים שצולמו בפילם – 8 מילימטר הוא הנפוץ ביותר – מציבים בפנינו אתגר מעניין. למסרטות הישנות לא הייתה יציאת וידיאו או כל חיבור אחר. הסרט הוקרן על־גבי מסך חיצוני. 

אין דרך להפוך את הצילום המקורי (ההסרטה) לקובץ דיגיטלי, ולכן יש נטייה לוותר על העניין בלי לדעת על קיומו של פתרון יצירתי, שעשוי להישמע טיפשי במקצת. 

מצאו מקרנה המתאימה לרוחב הפילם, ומקמו אותה בחדר חשוך מול מסך מתאים. 

מקמו לצדה מצלמת וידיאו דיגיטלית איכותית על חצובה. 

כוונו את מצלמת הווידיאו כך שהפריים שלה ('מסגרת' בעברית) – גבולות השטח המצלם – יחפוף את הפריים המקורי – גבולות השטח המצולם. הפעילו את ההקלטה במצלמה הווידיאו הדיגיטלית והקרינו את הסרט הישן.

כדי שהתהליך יצליח צריך:

– להקפיד על חדר חשוך

– לבטל את כל ההגדרות האוטומטיות במצלמת הווידיאו – פוקוס אוטומטי, איזון צבע וכדומה 

– להשתמש במיקרופון חיצוני איכותי

סביר להניח שתידרשו לכמה וכמה ניסיונות עד שתגיעו לתוצאה שתשביע את רצונכם, כי צריך לכוון את מהירות הצמצם בהתאם לכמות האור שבחדר, אך בסופו של תהליך תקבלו סרטון דיגיטלי לכל דבר ועניין.

מי שאינו מוצא מקרנה, או מעדיף חיים קלים יותר: יש בעלי מקצוע שמבצעים תהליך המרה כזה תמורת כמה עשרות שקלים. חפשו בגוגל "המרת פילם 8 מילימטר".

 

איך הופכים קלטות שמע לקבצים?

רוכשים רשמקול (טייפ) שיש לו חיבור למחשב ומתקינים במחשב תכנת הקלטה. 

'משמיעים' למחשב את קלטות השמע באמצעות הרשמקול. תוכנת ההקלטה תיצור קובץ קול. כשקונים מכשיר כזה חדש, מקבלים גם תכנת הקלטה.

ניתן כמובן להעביר לאנשי מקצוע שיעשו את השירות הזה תמורת תשלום.

המלצות כלליות לשמירה על מזכרות  

אחרי שהמרנו את התמונות והשקופיות, את ההקלטות וההסרטות ואת המסמכים והמעטפות לקבצים דיגיטליים, נותר בידינו הארכיון המקורי – ונשאלת השאלה מה לעשות בו?

אני מציעה לשמור רק דברים המעוררים בנו רגש כלפיהם, כלומר שהמגע הפיזי (ולפעמים גם הריח הנלווה למזכרות) מעורר רגש שאינו מתלווה לקובץ הדיגיטלי, אף שהוא נראה או נשמע אותו הדבר.

לקלטת אין ריח ולכן היא פחות מרגשת מתמונה או ממכתב, ולכן ההמלצה שלי היא לזרוק אותה אחרי המרתה לקובץ. מבין כל המכתבים הייתי שומרת מדגם מייצג, כך גם מהתמונות. ועדיין נשאלת השאלה: כיצד לשמור עליהם לאורך זמן?

בפרק 'ניירות ערך' תמצאו המלצות לשמירת מזכרות מנייר.

מזכרות דיגיטליות 

  • לאחסן בצורה נכונה

– לשמור קובץ גיבוי במקום אחר בבית ולמסור קובץ גיבוי להורים או לילדים או לאחים, המתגוררים בבית אחר

מזכרות פיזיות

  • לשמור במקום סגור ויבש: לא במטבח ולא בחדר האמבטיה כדי להימנע מחשיפה הרסנית לחום וללחות. 
  • כאשר מוציאים מזכרת מהבית: לכתוב לעצמנו תזכורת מתי נמסרה המזכרת ולאיזה גורם, כולל פרטי איתור כגון שם מלא, כתובת ומספר טלפון.
  • לא לשלוח בדואר חומרים מקוריים, גם לא בדואר רשום. מה עוזר דואר רשום אם המשלוח היקר אבד? אין שיעור לערכן של מזכרות חשובות, בפרט כאשר אין להן עותק.
  • להפוך מזכרות לאלמנטים עיצוביים בבית. חפצים שאינם שימושיים עוד, אבל קשה לזרוק, לא צריך לשמור להיזכרות עתידית. אפשר להפוך אותם לחפץ נוי שיעורר זיכרונות נעימים ומרגשים בכל רגע שמתבוננים בהם.

כך אפשר להרוויח גם שיתוף ואוזן קשבת לזיכרונות. מי שיראה את הטלפון הישן מעוטר בפרחים מונח על הכוננית בסלון, ישאל מיד מה הסיפור שלו.

מזכרות מבית ההורים שלמה ורבקה רביבי

הפקת סרטי זיכרונות
זה העסק שלנו

הפקת סרטי תדמית
זה העסק שלנו

הפקת סרט תדמית לעסק שלך
זה המקצוע שלנו

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם