סרטי זיכרון - תהליך שערכו רב מן התוצר
 
לעשות סרט - ושהסרט יעשה אותך
חיים אקשטיין

  
ביטויים כמו "חי בסרט" או "צא מהסרט שלך" מביעים את היחס שלנו כלפי סרטים בדרך כלל: זה דמיוני, זה לא אמתי, ואפילו אם מדובר בסרט תיעודי בנושא רציני – לפעמים יש נטייה לראות בו חוויה חד-פעמית חולפת. אבל יש אנשים שסרט יכול לשנות עבורם את חייהם: אלה שעוברים בעצמם תהליך של הפקת סרט, שעוסק בהם או ביקרים להם. זה לא קורה לכל מי שמזמין סרט תיעודי, אבל לפחות על הלקוחות של “אולפני אתרוג" אפשר לומר שהסרט שהזמינו היה עבורם הרבה יותר מסרט.


"עוד אבן בדרך אל עצמי"

גבי ביטון נהרג באינתיפאדה השנייה, בפיגוע ב"אוטובוס הילדים" בדרך לכפר דרום. עברו מאז 14 שנה, ששת ילדיו של גבי גדלו ובגרו, ורק עכשיו החליטה אלמנתו, אביגיל, לעשות סרט לזכרו. היא הזמינה סרט אצל "אולפני אתרוג", אם כי המילה "הזמינה" אינה מתאימה כלל – סרט זיכרון אמתי אינו מוצר שמזמינים, אלא פרוייקט שאתה נשאב לתוכו, כל כולך. “היה לי חשוב שהילדים יעברו חוויה”, אומרת אביגיל. "אני לא יודעת אם לקרוא לזה ריפוי, אבל ברגע שילדים מדברים על הדברים, ויש מישהו שמראיין, שואל שאלות ומכוון, זה מכניס אותנו שוב למקום הזה. במשך השנים לא דיברנו על גבי מספיק, רק פה ושם, בעיקר באזכרות. במשך השנה כל אחד עסוק בענייניו, לא עושים פסק זמן כדי לדבר, והסרט נתן זמן של הפסקה, לחשוב ולפתוח את הדברים. זה תהליך שלפעמים מעיק ומכביד, אבל אני שמחה שעברתי אותו.”
כחלק מהסרט, משפחת ביטון הלכה לחוף הים – מעין שחזור של כפר דרום – ו"בנתה" שם, כביכול, דגם של הבית שעזבו. “לא האמנתי שמשפחה תיכנס לזה בצורה חיה. אני התרגשתי מאוד, והילדים חוו את החוויה של לבנות את הבית מחדש. הם מחפשים את זה, בעיקר הגדולים אבל גם הקטנים יותר, הם רוצים לחזור לתקופה של פעם."

תהילה ינובסקי לוי התייתמה מאביה כשהייתה תינוקת בת פחות מחודש. את אביה היא הכירה בעיקר מתמונות ומסיפורים. “לא מצאתי אף פעם נקודת מפגש ממשית איתו, גם כשמאוד רציתי לא היה לי זיכרון מתוק להתרפק עליו, תחושה או אפילו הדהוד של קולו. הנקודה הזאת הלכה וסקרנה אותי עם השנים, אבל לא עשיתי איתה כלום. לפני כמה חודשים אמא הפתיעה ברעיון לצלם סרט. היה לי ברור שהסרט יביא איתו עיסוק יוצא דופן בשבילי, ואכן כך היה. אני זוכרת שהגעתי הביתה ביום הצילומים שנערך אצלנו בבית, ואמא אמרה שהיא הייתה בטוחה שהסרט יהיה עבור הנכדים ובני המשפחה שלא הכירו – ופתאום היא הבינה עד כמה זה בכלל עבורנו. אני בטוחה שהסרט המרגש והעוצמתי יהיה כעוד אבן בדרכי אל עצמי.”
תהליך משפחתי, אגב, אינו חייב להיות סביב שכול או אובדן. גם אם אבי המשפחה חי וקיים, והגיע לגיל גבורות או שיבה בלי עין הרע, זו הזדמנות להתלכד סביבו ולהתחבר לשורשים של המשפחה, באמצעות סרט תעודה משפחתי. פרוייקט כזה יכול לא רק לשמח את סבא וסבתא, אלא גם לבנות קומה משמעותית אצל כל הילדים והנכדים. או כפי שניסחה זאת משפחת פרויליך, שהפיקה סרט עבור אם המשפחה בהגיעה לגיל שישים: “גילינו עולם ומלואו אצלנו בתוך המשפחה".
 
השקעה לטווח ארוך

כמו בכל תהליך משמעותי שאדם עובר, גם התהליך האישי שנבנה יחד עם הסרט אינו ממהר להסתיים. גם כשהסרט גמור, לתהליך שהתרחש סביבו יש השפעות ארוכות טווח. "כל התהליך שעברנו היה התחלה, פתח להמשך", אומרת אביגיל ביטון. "הבת שלי כבר הציעה לעשות מפגש של כל הדודים ולשמוע מהם, אני בטוחה שזה בעקבות עשיית הסרט.”
סרט זיכרון דורש השקעה של זמן, ואם מדובר בתהליך רציני – הוא גם דורש השקעה כספית בהתאם, אבל התמורה כוללת חוויה נפשית אישית ומשפחתית, שיכולה לחולל שינויים עמוקים. התמודדות עם אובדן, גילוי עצמי, היפתחות, חיבור לשורשים וגיבוש משפחתי הם רק חלק מהשינויים הללו. יש אנשים ש"חיים בסרט", ויש אנשים שהסרט עושה להם את החיים.

לצפייה בסרט על חיים ינובסקי ז"ל לחצו כאן לתגובות לסרט לחצו כאן
לצפייה בסרט על גבי ביטון הי"ד לחצו כאן לתגובות לסרט לחצו כאן
 
 
 

© 2016 תשע"ז כל הזכויות שמורות | אולפני אתרוג  |  טל. 09-7928054  |  נייד. 052-4374373 (נעמי)

Facebook