סרטי זיכרון - ראש השנה - יום הזיכרון
 
זכרנו בזכרון טוב (או: סודות מחדר העריכה של מעלה)
מאת: חיים אקשטיין

איור: יערה בכרך

חדר העריכה שליד בית הדין של מעלה. מסביב, לחץ העבודה בשיאו: מלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון, אבל שני העורכים יושבים על כסאותיהם מול המחשב. אסור להם לזוז משם, הם חייבים לגמור את העבודה. עוד רגע יום הדין. ייתכן שהם היו מסיימים לערוך את סרט הזכרונות (כן, סרט, אלא מה? "ספר הזכרונות" זה מה זה ניינטיז) כבר מזמן, אולי אפילו בראש חודש אלול, אילו רק היו מגיעים להסכמה ביניהם ולא מתווכחים כל כך הרבה.
“אתה רוצה להקרין עכשיו את כל חומר הגלם? השתגעת? בוא נעשה גרסה מקוצרת, 'המיטב'”, אומר העורך האחד.
"אין לנו זמן לבחור עכשיו את הקטעים הטובים”, מתעקש השני, "הדד-ליין מתקרב.”
"למה תמיד 'דד-ליין'? למה הכל אצלך נגמר במוות?” העורך הראשון נע באי-נוחות בכסאו, כסא של רחמים. “ככה עובדים היום, מסננים את הקטעים הפחות מוצלחים ומשאירים את מה שיצא טוב.”
"זה לא התפקיד שלנו,” אומר העורך היושב על כסא הדין, “אנחנו פה כדי להציג את כל האמת, כפי שהיא.”
 
במרכז תפילת מוסף של ראש השנה ניצבת ברכת זכרונות, הברכה היחידה בתפילת יום הדין העוסקת באופן ישיר בדין. לא בהמלכת הקב"ה, לא בשופר, אלא בסקירת כל הברואים העוברים לפניו יתברך כבני מרון. מהם ה"זכרונות" שזוכר הקב"ה ביום זה? תלוי על איזה חלק של הברכה מסתכלים. “אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם...” אנו פותחים, ומתארים את זכרונו הבלתי-מוגבל של הקב"ה. הלוואי על המחשב שלנו. כלום לא נמחק, הכל רשום, גלוי וידוע. אבל כשאנחנו מתחילים לקרוא את פסוקי הזכרונות, הזיכרון הופך להיות ממוקד יותר: הקב"ה זוכר את נח, את בריתו עם האבות, את חסד נעוריה של כנסת ישראל ההולכת אחריו במדבר, את בנו יקירו – אפרים וממלכת ישראל. אנו מסיימים: “זכרנו בזכרון טוב לפניך... את הברית ואת החסד ואת השבועה...” אכן, הקב"ה זוכר את הכל, אבל אנחנו מבקשים שיזכור את הטוב, ואת כל הרע יוריד בעריכה.
איך זה יכול להיות? אם משהו בנו אינו כשורה – אפשר לבקש מהקב"ה פשוט לשכוח ממנו? השאלה היא איך מסתכלים על המאורעות והמעשים שזוכרים. יכול להיות שהתמונה המלאה היא הזכרון המדויק, אך ייתכן גם ש"המיטב" הוא הזכרון המדויק יותר, האמתי יותר. זוג יכול לראות את כל מה שצולם בחתונה שלו, כולל תקלה במיקרופון בחופה או דוד שנפל במדרגות בדרך להתכבד בברכה השביעית, אבל רק הגרסה החתוכה – החופה, הריקודים, השמחה – תשקף באמת את מה שקרה שם. אפשר להכניס לסרט על אדם ידוע את כל השטויות שעשה בילדותו, אבל המעשים הגדולים שעשה בבגרותו למען האומה – הם באמת הוא. ואנו פונים גם לאבינו מלכנו: אל תזכור לנו עוונות, לא זה העיקר, זכרנו בזכרון טוב לפניך. “אמרו לפניי בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות... זכרונות – כדי שיבוא לפניי זכרונכם לטובה" (ראש השנה טז ע"א).
 
וכמובן, כדי שהקב"ה ינהג כך, עלינו לאמץ מידה זו בעצמנו – לדעת לתעד את המציאות מתוך נאמנות  לעובדות כולן, אך עם זאת לזהות את העיקר, את הטוב שבפנים.

 
 
 

© 2016 תשע"ז כל הזכויות שמורות | אולפני אתרוג  |  טל. 09-7928054  |  נייד. 052-4374373 (נעמי)

Facebook