סרטי זיכרון - יזכור
 
מחשבות על אזכרת נשמות / אמציה האיתן

כמעט בכל פעם אני מופתע מחדש. הרגע הזה עובר כל כך מהר, חולף ביעף ומשאיר אותנו עם רצף של מחשבות עמוקות וקצת מבלבלות.
הגבאי מכריז "יזכור" ורוב המתפללים יוצאים מבית הכנסת כמעט בריצה. נראה כאילו חיכו זמן רב לרגע הזה, הכינו נושאים לשיחה בין החברים, והמהדרין אף מביאים כיבוד קל (לא ביום כיפור כמובן), כדי למלא בתוכן את אותה דקה וחצי מופלאה.
עד גיל עשרים ואחת גם אני הייתי בין היוצאים, ולא הצלחתי להבין איך עוד לפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינזון, הגבאי כבר קורא לנו להיכנס. לצערי הצטרפתי די מהר לציבור אומרי ה"יזכור" ועכשיו הפליאה שלי הייתה הפוכה – לאחר כדקה סיימתי את אמירת ה"יזכור" הפרטית שלי, ולאחריה ניסיתי להבין כיצד מצליחים ה"יזכורניקים" הוותיקים להגיד בכל כך הרבה זמן, שורות ספורות בלבד?
נראה שמשהו מיוחד מתחולל בדקה הקצרה הזאת בבית הכנסת. לא במקרה היא מופיעה דווקא בעתות שמחה; אמנם יום כיפור הוא לא בדיוק חג, אבל הזכרת הנשמות מתקיימת גם בשביעי של פסח, שבועות ושמיני עצרת למנהג האשכנזים, ולמנהג עדות המזרח זה קורה באופן כללי בשבתות ומועדים. דווקא אז, בחגים, זה הזמן להיזכר במי שכבר איננו אתנו? אפשר לומר שזה אמצעי לשים את השמחה בפרופורציות, ולאזן אותה בעזרת קצת כובד ראש, אבל נראה יותר שהזכרת הנשמות מתמזגת עם השמחה. אנשים באים במיוחד ל"יזכור" כי הם רוצים את זה, זה חשוב להם, זה עושה להם טוב.
האמירה "יזכור אלוקים" היא מרוממת. המחשבה על "מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה" מלאת הדר. משמח לשמוע על הנפטר ש"רוח ה' תניחנו בגן עדן”, "יבוא שלום ינוחו על משכבותם”. המחסור האישי שלי, מוצא פתאום את מקומו בסידור או במחזור. בין הכהן הגדול ביום הכיפורים ובין מלאכים המוני מעלה, נמצא גם אבא זצ"ל. הזיכרון האלוקי האינסופי מכיל גם את הנשמה שלו. אני שמח שהקב"ה זוכר את הנפטרים, וזה מחזק גם את הזיכרון האישי שלי, מרגיע, מנחם.
ביום כיפור, במועדים, אבל מתוך כך גם בכל זמן אחר לאורך השנה, הזיכרון יכול להיות חוויה חיובית, אפילו שמחה.
 
 

© 2016 תשע"ז כל הזכויות שמורות | אולפני אתרוג  |  טל. 09-7928054  |  נייד. 052-4374373 (נעמי)

Facebook