סרטי זיכרון - אז והיום
 
בחג ארחנו את סבתא שלי, בת 90, בלי עין הרע, שתהיה בריאה עד מאה ועשרים.
הרבה פעמים במהלך החג יצא לה להגיד לי "הילדים של היום..." ו"פעם מי חשב על..."
היא ציינה הרבה את השפע שיש היום ואת המבחר הגדול, ושיש כלים חד פעמיים וטיטולים וחשמל ושהכל יותר זול וקל להשגה.
דיברנו על הקשיים שמשתמעים מכך בחינוך ילדים לדחיית סיפוקים, במתן הבחירה לילדים בגיל צעיר, ועוד שהם רוצים הכל ומתפתחים מאוד מהר
(כן, גם זה שונה מאוד מפעם, מסתבר – הילדים של היום נולדים שאפתנים יותר ופקחים יותר. האמנם?)

עם צאת החג נעמדתי בפתח חדר הכביסה, אחרי שמונה ימים שלא כיבסתי, והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה:
"איך הסתדרו פעם בלי מכונת כביסה?"
כדי להטעים אתכם בכמויות, צילמתי את ערימת המפות והמצעים שממתינה לכביסה,
אחרי שאסיים עם כל חולצות החג, בגדי הטיול, המגבות והציציות [כל קטגוריה – מכונה שלימה, ב"ה]


יתכן שבזכות ההמצאה הגאונית של מכונת הכביסה אני מצליחה לפנות כעת כמה דקות לכתיבה,
אחרת הייתי טובעת בחומרי ניקוי, ושלא לדבר על הבישולים לשבת ועוד מטלות שפעם היו מאוד מורכבות וקשות.

לחיות בלי מקרר זה הכי בלתי נתפס, בעיניי, והילדים שלי יגידו שבלי פלאפון זה הכי בלתי אפשרי.
אפילו אני, שרוב שנותיי גדלתי בלי פלאפון וגם זוכרת שטלפון לא היה בבית, התקשיתי לדמיין איך סבא וסבתא שלי
התכוננו לחתונתם בתקשורת כתובה בלבד [לא מסרונים בנייד אלא במכתבים].

לפני ארבע שנים עבדנו על סרט זיכרונות שיזמה אמי, על בית הוריה, בית בנעט בחדרה.

סבתי, שאני קרויה על שמה, נעמי, נפטרה בחול המועד סוכות לפני 44 שנים. היא גדלה בירושלים החדשה,
למדה באוולינה דה רוטשילד ולא כמו רוב הנשים בתקופתה, ידעה קרוא וכתוב והייתה מן המשכילים בדורה.

סבי, אתמר יוסף בנעט, היה עיתונאי שזכה לסקר את התפתחות ההתנחלויות החדשות בשרון ובשומרון
[כן, קראו להם "מתנחלים". ולחדרה, זיכרון יעקב, פרדס חנה ובנימינה קראו "מושבות השומרון"]
סבא וסבתא היו מתנחלים בעצמם והקימו את ביתם במערב חדרה, בשכונה חדשה שלימים עוד יבנו ממערב לה את גבעת אולגה.

פרק שלם בסרט הקדשנו להתכתבות בין סבא לסבתא מאז שהכירו ועד חתונתם.
זה היה מדהים להתחקות אחר אהבתם הפיוטית ויחד עם זה ללמוד על אופייה של תקופה, כשהתקשורת בין ירושלים לחדרה
תלויה בחסדיו של הדואר, שלא היה סדיר בתקופת מלחמת העולם השנייה [רוחות מלחמה נשבו גם בארץ ישראל אז].

איך מזמינים רהיטים מתל אביב בלי טלפון, תוך כדי תיאום עם הורי הכלה בירושלים והחתן שאמור להגיע מחדרה? - סיפור!

מי שרוצה לטעום את החוויה, יכול
ללחוץ על הקישור הזה ולקפוץ בסרט לדקה  11:37, שם מתחילה חליפת המכתבים
[והיא מקוצרת בגרסה הזו. בסרט המלא תופס פרק המכתבים עשר דקות]

בהמשך הסרט תראו את בני משפחתנו בסיור מתוכנן ומודרך על ידי אמא שלי במוזיאון החאן של חדרה.
הרבה שאלות שאלו אותה הנכדים על אז והיא, וגם אבא שלי, סיפרו והדגימו איך חיו פעם.
עכשיו אני חייבת לחזור למציאות. גם כשיש מכונות – צריך להכניס ולהוציא, ולקפל ולגהץ,
אבל באמת נראה לי שבגלל ההתקדמות הטכנולוגית אנחנו צורכים יותר.
לא נראה לי שלסבתא נעמי ע"ה היו ערימות כביסה כמו שלי במוצאי חג כי לא היו כל כך הרבה בגדים.
 
 
 

© 2016 תשע"ז כל הזכויות שמורות | אולפני אתרוג  |  טל. 09-7928054  |  נייד. 052-4374373 (נעמי)

Facebook